>> לשמיעת הפוסט כקובץ אודיו, לחצו על אייקון הרמקול הנמצא בראש הפוסט מצד משמאל < <

 
זה יקרה בזמן הלא רחוק:

עכשיו, כשהחדשות כבר מגיעות אל כולנו בזמן אמת, ללא עיכוב וללא מסננים בדרך, דרך מדיה חברתית, טוויטר ופלטפורמות רבות אחרות, אנחנו נהיה חשופים לכל כך הרבה דעות ונתונים, שלא נוכל לברור ולסנן אותם. כך יבצר מאיתנו להפוך אותם למידע בעל ערך עבורנו, כדי להחליט האם הוא מהימן ולהעבירו הלאה, או לפעול באמצעותו עבור קידום המטרה המועדפת עלינו.

אם לא שמתם לב, החדשות הפכו לענין חברתי. לא עוד עדכון חד צדדי של האזרחים המבוישים, אלא מעורבות העולה על היקף התוכן ברשתות המדיה המסורתית כולן יחד: כתבות על האירוע, דעות על הכתבות ועל האירוע עצמו, סרטונים ותוכן ברשתות שיתוף תוכן, שיחות במדיה חברתית, הקמת אתרי מחאה המוקדשים לנושא וכו'.

Case Study

ניקח לדוגמא את קרב הקרקעות שמתחיל להתחמם בממשלה החל מחודש מאי השנה:  ראש הממשלה מבקש לזרז מאוד את הפרטת מנהל מקרקעי ישראל (ממ"י).

בשבוע האחרון, בעקבות הצהרתו של נתניהו בכנס קיסריה, עלו סדרת כתבות בערוצי התקשורת השונים על רצונו לזרז את הרפורמה במנהל, והדרכים החשודות לכאורה, בהן נקט (כמו נסיון להכניס את הרפורמה בחופזה לחוק ההסדרים).

בעקבות פרסום המידע והכתבות החל להתפתח מסע הפצה של מסרים תוקפניים נגד התוכנית ברשתות החברתיות, במסגרתו הופצו כתובותיהם של אתרי מחאה, שחלקים קמו בימים האחרונים, למשל: 1, 2, 3 ועוד דפים רבים באתרים קיימים, המוקדשים לנושא.

במקביל הועלו לרשת סדרה של סרטונים לרשתות שיתוף וידאו, ביניהם: 1,2,3,4 ומספר גדול של פוסטים בבלוגים ובאתרי דעה, כגון: עבודה שחורה, eco-wiki, העמוד של ציפי לבני בפייסבוק, הבלוג של שלי ייחימוביץ', מכון דש"א, אבירמה גולן ועוד רבים, וכן דיונים שונים בקהילות, פורומים ורשתות חברתיות.

פה, ככל הנראה, ישנו מידע רשמי וחוקי על הנושא: אגף התקציבים במשרד האוצר.

נושא הקרקעות, אחד הנושאים הבודדים שהצליחו להרגיז את האינטרנט הישראלי כולו, יצר קשת רחבה של תכנים שנוצרו על ידי אנשים שמבקשים להשפיע. ערכה הגדול של קשת התכנים הוא יצירת דיון רחב והשפעה על מגוון גדול של אנשים, שלולא המדיה החברתית, לא היו נחשפים אליה.
 

הבעיה:

לכאורה נראה כי האינטרס של מרבית הכותבים הנרגזים הוא חיובי וטהור, ולכן היינו מצפים שהמידע שהם מעבירים יהיה מידע אמין יותר, נקי מאינטרסים קלוקלים. אבל מבט מדוקדק יותר לעומק (ולעבר) האינטרנט מראה מגוון רחב של דעות ומחקרים לכאן ולכאן, שחלקם נכתבו לפני מספר שנים, ביניהם ועדות שהוקמו על ידי הממשלה לבחינת הנושא, כגון ועדת רונן מ- 1998,  וועדת גדיש מ-2004 .

הדיון הנרחב על הנושא לוקה בהצפה עצומה של מידע וחוסר יכולת לסנן את הטוב מהרע, את הנכון מהשגוי, את המתלהם מהשקול ואת העובדות מן הדעות.

תארו לכם שהפוסט הזה לא רק היה מציג מספר לינקים אלא גם היה מרכז את כל הכתבות, הדעות והנתונים בצורה ממשקית קלה למשתמש, אבל גם בצורה מאוזנת ושקולה. זה היה הופך את ההחלטה "לאיזה מחנה להצטרף", לקלה הרבה יותר.
 

המסקנה:

אם נרצה להשתמש במקורות המדיה החברתית ברשת לעדכון ולקבלת מידע מהימן וחשוב מכל-שקול, עלינו לאפשר כלי הממיין את הנתונים השונים ומציג אותם בצורה שקולה.
 
עד אז יוכלו אשפי הכתיבה והתוכן לשטות בנו אם ירצו, כי לא תהיה לנו דרך אמיתית להבחין בין הדמגוגיה לאמת, ללא מחקר מעמיק ומבחין.