בעקבות הדיון הערני על ענין הקוד האתי והפרסום בבלוגים, החלטנו להעלות כאן רעיון ליישום של קוד אתי, המבוסס על נכונותו של בעל בלוג להצהיר על תוכן פרסומי שהבלוג מכיל.
הרעיון – לתייג בלוגים באמצעות תגית שתצהיר על קיומו (או העדרו) של תוכן מסחרי בבלוג
הקוד הוא כמובן וולונטרי לחלוטין, וכאמור, בעל האתר יחליט על אופן השימוש בו.
הפרמטרים הנבדקים:
1. הפרמטר הבסיסי – האם יש פרסום בבלוג
2. האם הבלוג מכיל מודעות ממומנות (נקרא לזה "פרסום מדרגה 1")
3. האם הבלוג מכיל פרסום בגוף הטקסט (נקרא לזה "פרסום מדרגה 2")
4. האם הבלוג מכיל פרסום בדרך אחרת שאינה מוכתבת מראש (נקרא לזה "פרסום מדרגה 3")
5. האם בעל הבלוג מקבל תמורה עבור הפרסום באתר
אחרי שסיימנו לסקור את הרעיון, עולה שאלת השאלות – מה יקרה אם בעל האתר מפר את הקוד, ובעצם למרות שהוא מצהיר על בלוג נקי מפרסום, יש בו פרסום? מי יאכוף את זה?
תשובה עקיפה לכך טמונה בעמוד 14, ב"ברומטר האמון" שמפיקה חברת אדלמן מדי שנה בשנה.
המסמך מציג את העובדה שבלוגים עסקיים ואישיים נמצאים בתחתית סולם האמון – אנשים פשוט לא 'סומכים' על מידע המוצג בהם.
לפיכך ניתן לומר שהקוד האתי המוצע פה, הוא רק דרך לשפר את המצב הקיים הגרוע כביכול, ולא דרך לשמר מצב אידאלי שלא קיים. כאשר נגיע למצב בו אנשים יתחילו להאמין במידע המוצג בבלוגים, אז נצטרך לחשוב על דרך נוספת לשפר את האופן בו מוצג הקוד האתי.
